פסק-דין בתיק דמ"ש 45221-07-11

1.         גיא לופו (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד אלדור שירותי רפואה ואבטחה בע"מ (להלן - הנתבעת) להחזר כספים שנוכו ממשכורתו עבור קורס הכשרה, לדמי ביגוד, נסיעות, הפרשי שכר ושעות נוספות בגין תקופת עבודתו אצלה.

אין מחלוקת לגבי העובדות כלהלן -

2.         א.         התובע עבד כמאבטח טיולים וחובש אצל הנתבעת.           

ב.         בטרם החל בעבודתו, נדרש התובע לעבור קורס הכשרה בן 4 ימים (להלן - הקורס) ולקבל תעודת "מאבטח טיולים". התובע עבר את הקורס במימון הנתבעת וחתם על התחייבות לפיה התחייב לעבוד לפחות 80 ימי עבודה בפועל במשך חצי שנה, וככל שלא יעמוד בהתחייבותו זו ויתפטר בטרם חלוף חצי שנת עבודה ובה 80 ימי טיולים, יחוייב בסך 2,000 ש"ח עבור קורס ההכשרה (להלן - ההתחייבות). 

ג.          התובע עבד בפועל 37 ימים במהלך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת - 6 ימי עבודה בחודש 2/11, 18 ימי עבודה בחודש 3/11, 10 ימי עבודה בחודש 4/11 ו-3 ימי עבודה בחודש 5/11.

ד.         התובע הגיש מכתב התפטרות מספר פעמים. תחילה הגיש את התפטרותו בחודש אפריל 2011 וחזר בו, הגיש התפטרותו בשנית ביום 2.5.11, ושוב ביום 15.5.11.

ה.         לאחר שהתובע התפטר מעבודתו נוכה משכרו סך 1,600 ש"ח בגין הקורס, בנימוק שלא השלים 80 ימי עבודה בפועל בחצי שנה (ולטענת הנתבעת נותר התובע חייב לה סך 400 ש"ח).

3.         טענות התובע בתמצית -

א.         התובע מאשר כי חתם על ההתחייבות לעבוד לפחות 80 ימי עבודה בפועל במשך חצי שנה, אולם הוא לא שובץ לעבודה בכמות הימים שהנתבעת התחייבה להם. על כן, נאלץ להתפטר משראה שאינו מסוגל להתפרנס בכבוד מימי העבודה הבודדים להם שובץ לעבודה.

ב.         ההתחייבות ל-80 ימי עבודה בפועל במהלך חצי שנה היא התחייבות הדדית של שני הצדדים ומשלא סופקו לו ימי העבודה בפועל, לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה כלפיו ועל כן, לא היתה זכאית לנכות משכרו עלות הקורס.

ג.          הקורס התקיים במשך 4 ימים אולם הנתבעת שילמה לתובע רק עבור שני ימי הכשרה ונותרה חייבת לו סך 334.4 ש"ח וכן סך 1,600 ש"ח שנוכה ממשכורתו בפועל בגין עלות הקורס.

ד.         על יחסי העבודה בין הצדדים חל הסכם קיבוצי בענף השמירה ועל כן, על פי ההסכם הקיבוצי, היה על הנתבעת לשלם לתובע סך 670.50 ש"ח בגין דמי ביגוד. כן היה על הנתבעת לשלם סך 70.50 ש"ח בגין הוצאות נסיעות שהוציא על מנת להגיע אל מקום האיסוף לטיול ואשר לא שולמו לו.

ה.         הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך 500 ש"ח בגין שני טיולים שבוטלו שעות בודדות טרם יציאתם, וכן סך 7,500 ש"ח בגין ימי עבודה שלא שובץ אליהם במהלך התקופה בה עבד אצל הנתבעת.

ו.          התובע זכאי לסך 130 ש"ח בגין שעות נוספות שלא שולמו לאחר שבטיולים רבים נאלץ לעבוד מעל 12 שעות עבודה מוסכמות.

4.         תמצית טענות הנתבעת -

א.         הנתבעת הכשירה את התובע לעבוד כמאבטח טיולים על חשבונה והתובע חתם על ההתחייבות. אכן מדובר בהתחייבות הדדית, אולם התובע לא עמד בהתחייבויותיו והתפטר בטרם חלפה חצי שנה ועל כן, סיקל את האפשרות לשבץ אותו לטיולים.

ב.         התובע התחיל לעבוד ביום 14.2.11 וסיים את עבודתו ביום 15.5.11, היינו עבד אצל הנתבעת 3 חודשים בלבד.

ג.          התובע התפטר לאחר שמצא עבודה במפעלי ים המלח ולא, כטענתו, מאחר ולא שובץ לימי טיולים. היות ולא עבד 80 ימי עבודה בפועל במשך חצי שנה, נוכה משכרו עלות הקורס.

ד.         התובע עבד בפועל 37 ימי עבודה במשך 3 חודשי העסקתו. לו היה התובע ממשיך לעבוד ולא מתפטר היה מגיע למכסה של 80 ימי עבודה במהלך חצי שנה.